הסיפור של נוי משה כהן- רכזת חטיבת הנעורים

את כפר הנוער בן שמן הכרתי ממש במקרה. מיד לאחר שהשתחררתי מהצבא עבדתי במשך שנה במושב קרוב בתפקיד רכזת הנוער במושב. תמיד בתוכי ידעתי שארצה לעבוד עם בני נוער והמושג פנימייה היה שגור בפי לעיתים כחלום רחוק. לאורך כל תקופת העבודה שלי במושב החניכים שם אמרו שאני חייבת לבוא לכפר ואף לעבוד שם. לדבריהם המקום מתאים לי כמו "כפפה ליד". לאחר תקופה לא קטנה החלטתי שאני רוצה לבחון את האפשרות לעבוד בבן שמן ולבדוק האם מה שאחרים אומרים הוא נכון וכי המקום יתאים לי. 

את עבודתי בבן שמן התחלתי לפני שש שנים בתור מדריכה מחליפה בשכבת יב'. בתום השנה בה החלפתי קיבלתי קבוצה משלי ולאורך כל הדרך אמרו לי שברגע שאקבל קבוצה אבין מה זו הדרכה בפנימייה ומהי העבודה הזו שכולם מדברים עליה.

 

באוגוסט 2015 החל סיפור האהבה שלי עם קבוצת "עוז". קיבלתי חבורת נערים ונערות מהממים בכיתה י' אשר ליוויתי אותם שלוש שנים מדהימות בכפר. אלה היו שלושת השנים המשמעותיות ביותר שהיו לי בהן הרגשתי שאני אכן נמצאת במקום הנכון ועושה את הדבר הנכון ביותר. לאורך כל הדרך יחד עם חניכי הקבוצה למדנו, החכמנו, עברנו תהליך משותף בו היו ירידות ועליות אך אין תחליף לתחושה המדהימה בטקס סיום יב' בו כל חניך וחניכה עמדו בגאון וציינו את סיום התחנכותם בכפר, רגע מרגש מאין כמותו.

הקשר שלי עם חניכי קבוצת עוז הפך לקשר משפחתי וחיבור שלא ניתן להסביר. מוקירה על הזכות ללוות אותם ולעבור תהליך שכזה שלא הייתי עוברת בסוג עבודה אחר.

כיום לאחר שאני מתגוררת ועובדת בבן שמן שש שנים אני מרגישה כי המקום הפך לי בית מאוד מהר ומתקשה מאוד לחשוב על מקום אחר לחיות בו. תחושת הקהילתיות והירוק שבכפר הינם מקור אנרגיה ודבר שאין לו תחליף.  

 

לחוויות כמו של נוי ועוד- הצטרפו אלינו היום!